בית ליז

לאחר נישואיה לשמעון בשנת 2002, המשיכה ליז לעבוד במשרדנו במשרה מלאה. למרות הנסיעה היומית מרמת בית שמש, ליז עדיין הצליחה להקים בהצלחה משפחה יפהפייה בת שלושה ילדים.

לא רק שהכישורים הקליניים ומוסר העבודה שלה היו יוצאי דופן, אלא עד מהרה התברר שהאישיות הזוהרת, הקול העדין והמיומנויות הבינאישיות הייחודיות שלה עם אנשי הצוות והמטופלים, יצרו שילוב מנצח. היא הייתה אהובה על כולם, אהובה על הבריות, ואהובה על המקון. (אהובים לה', כמו גם לאנשים). היא לא הייתה אחת שדיברה בלשון הרה, ותמיד היה לה משהו נחמד להגיד על כולם. היא הייתה בקיאה בטיפול בסוגיות הקליניות והטכניות הקשות ביותר, כמו גם בהיבטים מסובכים בנוגע למטופלים, בעדינות ובחן שווה. הנוסחה הסודית שלה לכך הייתה להיות איתנה באופן עקרוני, אך גמישה בהליך. כולם העריצו את ליז על היכולת שלה לעשות זאת בקלות ובעידון, כי זו לא הייתה משימה קלה.

בעשרה בטב תשנ"א, כל זה הגיע לקץ פתאומי וטרגי. בגיל 30, בעיצומו של הריונה הרביעי, ליז נלקחה מאיתנו לפתע. היא לא זכתה להחזיק בזרועותיה את בנה הצעיר, אך בנס, הוא שרד, למרות שנפטרה רק כמה ימים לאחר מכן.

ליז מתגעגעת מאוד לאחד ולכולם, וכדי להנציח את שהותה הקצרה בעולם הזה ובחיינו, נקרא המשרד המשופץ הזה, שציפתה בדאגה, לזכרה.